ההצגה עושה כרצונו העולה בתיאטרון הבימה, מבוססת על ספרה של אסתי וויינשטיין זכרונה לברכה ששמה קץ לחייה ופתחה תיבת פנדורה של החברה החרדית הקיצונית ואת התמודדותה של החברה החילונית והדמוקרטית מולה.
ויינשטיין עבור מי שלא זוכר, הייתה אמא במשרה מלאה ל-7 בנות בחסידות גור הנחשבת לחסידות קיצונית במיוחד גם בחברה החרדית הרגילה. לאחר שלא הסכימה לקבל את חיי הפרישות שהכתיבו לה בעלה והחסידות, החליטה לעשות מעשה ולעזוב את הקהילה. החלטתה הובילה את בעלה והחסידות, להעביר אותה מסכת ייסורים שכללו בסופם את ניתוקה משישה מתוך שבעת ילדיה. ווינשטיין, שכבר לא יכלה כנראה לשאת את זה, שמה קץ לחייה האומללים אך לא לפני שהשאירה ספר שקראה לו "עושה כרצונו".
סיפורה של וויינשטיין קיבל בתקשורת באותה התקופה מקום גדול והנושא דובר רבות בכל כלי התקשורת. ספרה של ווינשטיין הפך לרב מכר ולשיעור חשוב בחברה ובאזרחות. כמה שנים לאחר מכן, החליטו בהבימה להציג עיבוד בימתי לספר והפכו את הספר עושה כרצונו להצגה בכיכובם של אסנת פישמן, יגאל שדה, יואב דונט ושחקנים נוספים. המחזה, אותו כתב מוטי לרנר וביימה איה קפלן, נשאר ברובו נאמן למקור והצליח להעביר את החוויה המטלטלת של אסתי ווינשטיין בצורה מעולה ומדוייקת גם לבמה. זאת, בעזרת תסריט מדויק, משחק מעולה של כל השחקנים, ותפאורה מצויינת שמכניסה את הצופים באולם לאווירה המתאימה.
אסנת פישמן, שמגלמת את ווינשטיין (דסי בסיפור), עושה עבודה נהדרת כמו תמיד וניכר שהיא הגיעה מוכנה לעבודה. גם יואב דונט שמשחק את בעלה יעקב, מצליח לשכנע היטב בתפקידו כאב המשפחה וכך גם יגאל שדה שמגלם את רב הקהילה השמרן. זוהי לא משימה פשוטה להעביר ספר כל כך חזק רגשית להצגה קצרה אחת ומתומצת אך הכתיבה של לרנר והבימוי של קפלן מצליחים למצוא את נקודת האיזון של כניסה למחוזות הקשים של הרגש לצד השארת הצופים במצב ריכוז וענייני.
סיפורה העגום והמצער של ווינשטיין מוכיח כי גם היום בשנת 2018, החברה הישראלית עדין מורכבת ממגזרים רבים הרחוקים שנות אור זה מזה וכי גם כאשר אנו חושבים שמדובר במדינה דמוקרטית וחופשית, ישנם גם כיום אנשים המתגוררים כאסירים בבתיהם שלהם עצמם.
אין ספק שמדובר בהצגה מטלטלת שתגרום לכם לנוע בכסא באי נוחות ואף להתרגז ולהתעצבן על הסיטואציה הקשה הזאת, אך מה שמטריד עוד יותר, היא העובדה שמדובר בסיפור אמיתי שקרה בעבר וקרוב לוודאי שאף קורה גם ברגע זה. אולי אם נרבה בהצגות ומסרים כאלו, נוכל כחברה ישראלית ודמוקרטית למנוע את המקרה הבא שחלילה יקרה.
הכותב הוא אחד מהכותבים באתר התרבות והבידור "קצת תרבות"
